מהי טראומה ?
הטראומה, Post Traumatic Stress Disorder - PTSD, היא הפרעת חרדה. הבשורה הרעה היא שמדובר בהפרעה קשה ומציקה שמשתלטת על כל החיים. הבשורה הטובה היא שהיא במקרים רבים היא חולפת ספונטאנית ואם לא, מספר הכלים היעילים להכחדתה הולך ומתרחב.
למלה "טראומה" מובנים שונים וזה עלול לבלבל. מבחינה מילולית, "טראומה" משמשת לתיאור אירוע קשה כמו גם את תוצאתו. בלשון העם, פירושה חוויה או אירוע לא נעימים כלשהם. ברפואה, "טראומה" מתארת כל פצע או חבלה פיזית חמורה.
אנשי בריאות הנפש מתייחסים לטראומה הנפשית, אשר מלווה לעיתים קרובות גם את הפציעות הגופניות (כך למשל, נמצא שאדם שנפצע בתאונת מטוס או הותקף פיזית בידי בריונים, סביר שיפתח גם PTSD). בתקופת פרויד, טראומה הוגדרה כאירוע שלילי משמעותי בילדות המוקדמת, שהשפיע על מהלך החשיבה ועל התגובה הרגשית.
כיום, ההגדרה הרווחת לטראומה היא: אירוע קיצוני, שיכול להתרחש בכל שלבי החיים, אשר השפיע והשאיר את חותמו ההתנהגותי, הרגשי, הקוגניטיבי, המחשבתי והגופני.
מהם תסמיני הטראומה?
נתק (דיסוציאציה – Dissociation) - זוהי קבוצת תסמינים הנוצרת בזמן האירוע הטראומטי, כתוצאה מחרדה. התסמינים הללו מפחידים ביותר כי האדם חושש ממשמעותם. קבוצת התסמינים בזמן האירוע הטראומטי כוללת:
- תחושה סובייקטיבית של עירפול, טישטוש, ריחוק או חוסר תגובתיות רגשית.
- נתק מהסביבה (דראליזציה - (Derealization: שינוי בתפיסת הפרט אתהסביבה, כך שמצב העולם החיצוני נתפס לא אמיתי ולא מוכר. תיאורים מילוליים נפוצים: מצב "מרחף", "דמוי חלום", "מוזר", "מעורפל", "כמו מבעד לבועה/פעמון זכוכית/מנותק מהסביבה", "מנוכר ומרוחק", "מלאכותי, העצים לא מוצקים מתרחבים ומתכווצים", "כאילו שהסביבה לא מציאותית", "כאילו שאני צופה בה מבעד למרקע", או ש"המציאות חולפת על פני", "חסר רגשות או משמעות".
- נתק עצמי-פנימי (דפרסונליזציה – Depersonalization): שינוי במודעות העצמית, כך שהאדם חש מרוחק ומנותק מהתנסויותיו, כאילו שהוא, גופו או מחשבותיו זרות לו. תיאורים מילוליים נפוצים: "כאילו שהמוח שלי כואב", "תחושה שזה חלום ואני עומד להתעורר ממנו", "תחושת ציפה", "תחושה שאני מביט על עצמי מהחוץ", "אני כמו מנותקת מעצמי, לא חשה את הגוף ואין לי הרגשות" "התנועות שלי כמו רובוט", "לחוש מת", "כאילו משחק בסרט מצוייר", "כאילו שאני שחקן המשחק את עצמו", כמו "כאילו שלא אני הוא זה שחושב", "יש לי משהו כמו משקולת בחזה", "כמו תפוח בגרון", "כאילו שהגוף שלי משתנה פתאום".
- הזמן חולף במהירות עצומה או איטית להחריד.
קבוצת תסמינים הנוצרים לאחר האירוע הטראומטי:
- חוויה מחודשת של האירוע בתמונות ודימויים, מחשבות, חלומות, אילוזיות, פלאש-בקים, או דחק (הצפת רגשות שליליות) בעת חשיפה למשהו שמזכיר את האירוע הטראומתי (מאמר בעיתון, בטלויזיה, סרט, ריח מסויים מקומות, צלילים וכדומה).
- שיכחה (Amnesia): חוסר יכולת לזכור חלק מהאירוע הטראומטי (יש לזכור שכל אדם שוכח דברים רבים שחווה. עבור הסובל מתגובה שלאחר הטראומה העיסוק ברגעים אלה הופך לבעייה, כי נדמה לו שאז קרה משהו בעל משמעות).
- הימנעות בולטת מגירויים המתקשרים עם הטראומה. למשל, ממחשבות מסוימות, מרגשות, מנושאי שיחה מסויימים, מפעילויות, ממקומות או מאנשים מסוימים.
- חרדה או עוררות יתר שמתבטאים בקשיי שינה, כעס, רגזנות וסף גירוי נמוך, קשיי ריכוז, זהירות יתר, בהלה מוגזמת ואי שקט תנועתי.
- תפקוד: כדי שתהיה אבחנה של PTSD, הבעייה צריכה להפריע לתפקוד חברתי, תעסוקתי, או בתחומים חשובים אחרים, או להפריע לאדם להשלים משימה חשובה, כגון לקבל סיוע נחוץ, להפעיל משאבים עצמיים בגלל שמירת ההתנסות הטראומטית בסוד מפני המשפחה.
מה גורם לטראומה ומתי?
לפי הגישה המקצועית העדכנית, טראומה היא התוצר של אירוע מכונן טראומטי. אירוע המסוגל ליצור טראומה (בעל פוטנציאל טראומטי, טראומטוגני) חייב להיות פתאומי, מפתיע, מפחיד או מבעית, מסכן חיים, מותיר את האדם חסר אונים מול האירועים, יוצר רגשות שליליים קיצוניים (בד"כ אימה או חרדה) ולבסוף נוגד את תפיסת עולמו של האדם.
לפיכך יש להבין כי לא מדובר במצבי יום יום שגורים. טראומה דוגמאות לאירועים אלה הם המצבים היוצאים מהכלל אך השכיחים של חיינו. למשל, תאונת דרכים, רעידת אדמה, אונס, המצאות במקום פיגוע וכד'.
מי סובל מטראומה ומתי?
לא כל הנחשפים לאירוע בעל פוטנציאל טראומטי יסבלו. למעשה, רק כ- 56% מהנחשפים חווים נתק (דיסוציאציה) בזמן האירוע ובמשך ימים אחדים יסבלו מחרדה, אי שקט וחוסר ריכוז, תמונות ורגשות המשוחזרים שוב ושוב, בהקשרים שונים ויתבטא אף בחלומות ביעותים. הסבל כה רב עד שאנשים מנסים לשכך אותו באלכוהול ואפילו בסמים.
- ברוב המקרים, הכל חולף תוך ימים אחדים (אנו מכנים תסמונת זו "תגובת דחק חריפה"- ASR).
- מיעוט המקרים נמשך עד חודש ("הפרעת דחק חריפה"- ASD).
- מיעוט המקרים של הסובלים מ- ASD נמשך עד 3 חדשים ("הפרעת דחק פוסט טראומטית חריפה" - acute PTSD)
- ואילו מיעוטם של אלה יסבלו מעבר לתקופה זו ויכונו "הפרעת דחק פוסט טראומטית כרונית" (Post Traumatic Stress Disorder - PTSD).
למרות האבחנה ה"כרונית", רוב המאובחנים מבריאים במידה זו או אחרת ואף לחלוטין. מצד שני, קיימים מצבים בהם האירוע טראומה חולף ללא תסמינים ואלה מופיעים מאוחר יותר, כאילו ללא קשר ישיר למה שקרה.
מה הקשר בין חרדה לטראומה?
רמת החרדה הקיצונית הנחווית בעת האירוע הטראומטי עשויה לגרום להופעת תסמינים טראומטיים תוך כדי התרחשות האירוע ולאחריו. תחושות חרדה מהוות גם חלק מן התסמינים הנחווים במצב של טראומה.
כיצד ניתן לטפל בטראומה?
הטיפול היעיל המומלץ הוא הטיפול התנהגותי קוגניטיבי, וכן טיפול בתרופות נוגדות דיכאון (וחרדה).
טראומה טיפול עצמי
- בחודש הראשון שלאחר האירוע, לא מומלץ לטפל, אלא במקרים קיצוניים. זהו זמן סביר להחלמה ספונטאנית והממצאים העדכניים מראים שפרט למקרים חמורים, עדיף לאפשר לתהליך הטבעי להתרחש ע"פ הקצב האישי. עם זאת, ככל שהטיפול ניתן מאוחר יותר מחודש לאחר האירוע, ההחלמה מצריכה מאמץ רב יותר. לכן, מומלץ לטפל כשעובר חודש, מייד.
טראומה טיפול המומחים של פסגות
- תחילה מנסים לטפל בשיטות התנהגותיות קוגניטיביות. למעשה קיימות שתי גישות המותאמות, בין השאר, על פי תכונות הפציינט ואופי ההפרעה. שתי הגישות מניחות שהסובל סובל מהאופן בו הוא מפרש את מציאותו החיצונית והפנימית.
- על פי הגישה הראשונה יש לשנות את תכני החשיבה אם בצורה ישירה על ידי החלפה ישירה של תוכני המחשבות או על ידי שינוי ההתנהגותי והגעה למסקנות המשנות את תוכני החשיבה שהתעוותו. בנוסף מבצעים, במקרים שיש צורך, שחזור חוזר ונשנה של האירוע הטראומאטי, עד שהחורים בזיכרון מתמלאים והסובל יכו להתפנות לעסוק בחיי היום יום ובנושאים שבאמת חשובים לו. קיימים מספר פרוטוקולים טיפוליים שבהם ניתן להשתמש, בצורה מודולארית, על פי צורכי המטופל ועל פי רוב אין הטיפול עובר את 20 המפגשים הטיפוליים.
- הגישה השנייה, מתאפיינת בניסיון לזרז את תהליך ההחלמה הטבעי. הוא מנסה לשנות את התהליכים הנפשיים שמובילים את האדם להתקבע בתפיסת עולמו ובעקבות זאת בהתעסקותו במחשבות ובמעשים מפריעים (כגון, דאגנות וניסיונות סרק לבחון את החורים בזיכרון). מדובר בטכניקה הפועלת לפי פרוטוקול קבוע וברור ומספר המפגשים להשלמתו פחות מ- 14.
- לפעמים, אם הגישה הראשונה אינה פועלת, יעיל לעבור אל הגישה השנייה.
|
|
